אני אמרתי לאבא, אמרתי לו
" השיער שלי יהיה מלא קשרים, רק אמא יכולה לסדר אותו "
" לא, את חופפת היום! " הוא אמר, לא משנה כמה הסברתי לו...
מתי כבר תבין אותי אבא?
אני לא יכולה לחיות יותר עם היחס הזה שלך,
זה שאני הבכורה זה לא אומר שאני לא קיימת!
אני לא יאמר לך עוד, כי אין לזה מטרה!....
הדיסק שלך נסרט כבר מזמן....
על כל שאלה אתה אומר לי: " לא, לא "
פעם היו לך עוד אפשריות אחרות, כמו אולי או לא חמודה שלי,
היום הכל רק " לא "
נמאס לי מהמילה ' לא '
זו מילה אחת שמהותה תוהו ווהו!
לפעמים אני אומרת להורים, " אני יברח מהבית הלילה! "
ואף פעם אני לא עושה זאת באמת,
אין לי אומץ לעשות דבר כזה להורים שלי..
הם גידלו, וכן לפעמים נמאס מהיחס אבל אין מה לעשות!
לפעמים אני חושבת שאולי ההורים שלי לא באמת מתכוונים למה שהם עושים..
כשמחבקים אותי, אני מרגישה חיבוק מזויף, חיבוק שמהותו ' רק נתתי זה לא אומר כלום '
אני תמיד עושה דברים מהלב,
מנסה שייצא לי טוב....
וזה לעולם לא יצליח לי, אני מרגישה מטומטמת שאני עושה את זה ולעולם לא מקבלת בחזרה..
אם זו מתכונת המשחק, אז אני יוותר על האפשרות הזו...
אני חושבת לעצמי שאולי ילדים באים לימי ההולדת רק בשביל המתנות והעוגות!
אז לא, די, מספיק!
משמעות יום הולדת פעם הייתה אך ורק מסיבה קטנה...
היום עושים ממנה ' ביג דיל '...
לונה פארק, מסיבת בריכה, טיסה לח"ול, מסיבת שוקולד/בצק סוכר/ממתקים!
תגידו השתגעתם?! מה אלה הדברים האלה?!?!
יום ההולדת שאני חלמתי עליו,
הוא מסיבה קטנה של כל הכיתה שלי, בחצר ביה"ס...
עם קצת מוסיקה מהרדיו, ריקודים, עוגה, חטיפים!
לא רציתי את המתנות, אלה את החגיגה, שמעניקה לי הרגשה/קמצוץ של אושר ביום המיוחד שלי, לא מסיבה בגלל המתנות או משהו כזה?!
אם אתה תצליח להבין אותי, אם כולם יצליחו להבין אותי....
אני יהיה הכי מאושרת בעולם כולו!
;){kind=link}